ארכיון עבור נובמבר, 2011

סנגוריה על רמון סבונד

אפיכרמוס (מחזאי קומי ופילוסוף יווני, שפעל בסיציליה) טען, שכל מי שהיה חייב כסף אינו חייב אותו עכשיו, וכל מי שהוזמן אמש לארוחת בוקר יופיע ללא הזמנה, היות שהוא ומארחיו אינם עוד מי שהיו, אלא הפכו לאחרים. הוא הוסיף ואמר כי חומר בן-תמותה אינו נמצא פעמיים באותו מצב, משום שהשינויים הפתאומיים והמהירים החלים בו גורמים לחלקיו לפעמים להתפרק ולפעמים להתאחות מחדש, כך שהוא הולך ובא. כל אשר מתחיל להיווצר לעולם אינו מגיע למצבו המושלם. היווצרות זאת איננה מגיעה לסיומה, ותהליך התהוותה אינו נפסק לעולם. כל דבר משנה צורה והופך מדבר אחד לדבר אחר. הזרע האנושי, הנקלט ברחמה של אישה, הוא פרי חסר צורה, ואחר כך הופך לתינוק היוצא לאוויר העולם ויונק משדיה. אחרי כן הוא הופך לילד, לנער, למבוגר, ולבסוף לזקן בלה ומתנוון. התהוות זו כרוכה תמיד בשינוי המצב הקודם.

"הזמן משנה את כל הדברים שבעולם. הכל משתנה; מצב אחד מפנה מקומו למצב אחר, ודבר אינו נשאר כפי שהיה. הטבע משנה הכל ומאלץ את הדברים להשתנות" (לוקרטיוס).

 

לראשונה בעברית, יצא בימים אלה לאור ספר הפילוסופיה העתיקה של מישל דה מונטן "סנגוריה על רמון סבונד". הספר בהוצאת הספרים אוריון תורגם מצרפתית בידי ד"ר דרור דורי, מרצה לכלכלה שהחליט להביא את משנתו של הפילוסוף הנודע אל כלל הציבור בישראל.

מישל דה מונטן, פילוסוף צרפתי ממוצא יהודי, שנולד בשנת 1533, תופס מקום מיוחד בקרב סופרי הרנסאנס. הנושא העיקרי של מסה זו הוא התבונה האנושית ודעותיהם של הפילוסופים מן העת העתיקה על האדם ועל הידע שלו. מונטן מציג לפני הקורא את זרם הספקנות בפילוסופיה היוונית החל בפילוסוף פירון מאליס. הוא מביא גם את דעותיהם של פילוסופים רבים אחרים שנמנו עם אסכולות וזרמים פילוסופיים שונים, ובהם אפלטון, מייסד האקדמיה האפלטונית, אריסטו, מייסד האסכולה הפריפתטית, הפילוסופים מן האסכולה הסטואית, ואפיקורוס וחסידי תורתו. דה מונטן, בנו של פייר אקיאם, איש צבא, נצר למשפחת סוחרים מהעיר בורדו, נודע במסותיו השנונות שיצאו לאור לראשונה בשנת 1580.  מונטן שמת לפני יותר מארבע מאות שנה, עדיין מדבר אלינו במסות אלה, כאילו היה בן שיחנו. בתבונה וברגישות רבה מאיר מונטן דקויות על מהות החיים בכלותם ועל המוות הבא בסופם.

תרגום ספר זה מצרפתית נעשה בידי דרור דורי, יליד תל אביב, מרצה בכלכלה באוניברסיטת סירקיוס במדינת ניו יורק, בעל תואר ד"ר לפילוסופיה מטעם בית הספר החדש למחקר חברתי בעיר ניו יורק.  דרור מספר, כי אל ה"מסות" של מונטן הגיע בשנת 1996 לאחר שאיבד את כושר שמיעתו.  בימים הקשים שבהם ניסה להתמודד עם חירשותו ועם הרעשים המטרידים באוזניו ובראשו, חיפש דורי ומצא את מסותיו של מונטן שסייעו לו להתגבר על קשיים אלה בחייו. עם שובו לארץ, הבחין דורי בעובדה, שקשה למצוא היום על מדפי הספרים בישראל את תרגומי המסות של מונטן.  דורי הוציא לאור את הספר "מישל דה מונטן מסות נבחרות", ואת הספר "מישל דה מונטן מבחר מסות" בהוצאת אוריון, זהו ספרו השלישי.

ספר זה הוא התרגום הראשון לעברית של המסה הפילוסופית הגדולה של מישל דה מונטן, "סנגוריה על רמון סבונד". מונטן תופס מקום מיוחד בקרב סופרי הרנסאנס. נשים וגברים מכל שכבות החברה מוקסמים מהגותו ורבים קוראים אותו בשל חוכמתו ומידת ההומניזם שלו ומצטטים את דבריו בספרות ובעיתונות.

דרור דורי מספר, כי הנושא העיקרי של מסה זו איננו הדת הנוצרית, אלא התבונה האנושית ודעותיהם של הפילוסופים מן העת העתיקה על האדם ועל הידע שלו. זו הסיבה שבעטיה מצאתי לנכון לתרגם מסה זו לעברית. רק העמודים הראשונים והאחרונים מוקדשים לדת הנוצרית,  כנראה משום שמונטן נאלץ להתייצב מול ביקורת הצנזורה של הכנסייה. הקורא יכול לפסוח על עמודים אלה מבלי לאבד דבר.

 

סנגוריה על רמון סבונד / מישל דה מונטן

הוצאת אוריון

 

צריך לכבות את האור בירושלים

סופיה מחזיקה שלדי אדם במזוודה מיוחדת מתחת למיטה שלה. בבית שלה מתרוצצים עכברים שמדברים ביניהם ספרדית. היא אוכלת רק פעם בשלוש שנים, וכשמגיע הזמן לאכול, היא לוקחת את אחד הילדים שנולדו לה, הולכת לשדות ואוכלת אותו שם.

ככה אומרים.

אבל האמת על סופיה, אחת מכמה דמויות בלתי-נשכחות בספרה של לימור טופז הלוי, מפתיעה הרבה יותר. ובסיפור שלה, כמו בסיפורים אחרים בקובץ, הקורא מוצא את עצמו נע ברכבת שדים, במסע מסחרר בין מה שרואים בחוץ, דרך חור המנעול, לבין המציאות של מי שחי מאחורי הדלת.

לימור טופז הלוי היא מספרת שובת לב, הנעה בבטחה בין סגנונות כתיבה שונים, ומעמידה תמונות חיים מרתקות, על מלוא מורכבותן ואנושיותן. צריך לכבות את האור בירושלים הוא קובץ מקורי ורווי הומור. ספר שכולו הפתעה.

"ובטי מסתכלת על תקווה בעיניים ענקיות, והפה שלה פתוח, והיא תופסת לתקווה חזק את היד שלה ואומרת, "אז תקווה, מה תעשי? שבאמת אי אפשר לתת לפלאפל עם הדירה להתחמק כל כך מהר בגלל שטויות.. ואנחנו כבר לא צעירות בכלל.. וגם השם הטוב נשרף יותר מהר מנייר עיתון." ותקווה אומרת, "אבל אין לי ברירה.. שבין כה הפלאפל יברח בלי להתחתן ובלי בטיח אם אני לא אתאפק ואתן לו לחגוג שם למטה במקום להעמיד לו אותו וזהו.. להעמיד לו אותו וזהו.." ואז בטי שואלת, "לבד את לא יכולה להרגיע את עצמך?" ותקווה עונה, "איפוא, מה לא ניסיתי וכלום, בלאש, אני אש, מזל עקרב.. בלי חיקויים.. רק המקור יעשה את העבודה." ובטי אומרת, "אז אנחנו בצרות, כי אם תמצאי מישהו מקור שיעשה את העבודה, בסוף כל השכונה תדע, והפלאפל ישמע, וההורים שלך יהרגו אותך, והשם הטוב נשרף יותר מהר מנייר עיתון.." ותקווה אומרת לה, "אל תשכחי שאני טיפוס פרקטי ולא מעניינות אותי שטויות משוטות."

(מתוך "תקווה")

בשפה אוטנטית, עם הרבה הומור, לימור טופז הלוי מלווה אותנו סיפור אחר סיפור, דמות אחר דמות בין סמטאות הנפש ונבכי החיים. סיפורים רגישים, מצחיקים, מחייכים, חלקם אפילו מפתיעים. קובץ של שישה-עשר סיפורים נפלאים.

 

צריך לכבות את האור בירושלים / לימור טופז הלוי

הוצאת כנרת

 

אשת חטא

"ביום חם בתחילת יולי, החליטה קורה בנדר למות".

קורה בנדר הרגה גבר. מה גרם לאישה צעירה, שקטה ונחמדה, אם לילד קטן, לדקור בחמת זעם אדם שלטענתה לא פגשה קודם לכן מעולם?

התוקפת מודה בפשע, הראיות לאשמתה ברורות. הדבר היחיד שחסר הוא המניע למעשה, ואותו קורה בנדר אינה יכולה לספק. הוא קבור באותו בור שחור בנשמתה שאליו היא נשאבת שוב ושוב, ונחלצת ממנו בכל פעם בצעקות ואובדן עשתונות.

המפקח הראשי רודולף גרוביאן מסרב לסגור את התיק ופותח בחקירה על דעת עצמו. בהדרגה נחשפים קורות חייה של קורה בנדר – חיים שהתנהלו בצל הסיוט, והסתיימו עוד בטרם החלו.

ברומן מתח בלשי יוצא דופן זה, המציאות אינה כפי שהיא נראית. אשת חטא הוא רומן פסיכולוגי ייחודי בסגנונו, המתנהל בעולם מורכב של ניגודים והטעיות. בסיפור הרשומון המודרני הזה משכילה פטרה המספהאר לטשטש את הגבול בין אמת ושקר, בין זיכרון להזיה, וסוחפת את הקוראים אל סיפור עלילה מותח ומורבידי היורד אל מעמקי הפחד, האמונה והכפירה.

"בדייקנות אמנותית משרטטת המספאהר בספרה האינטליגנטי ועוצר הנשימה את מחשבותיה של אישה על סף טירוף" השפיגל

"לו היה עלי לתאר את ספריה הייתי אומר: מותחים, מרתקים וכמעט קרובים מדי למציאות" פורום הספרות בגרמניה

פטרה המספאהר נולדה בגרמניה ב-1951. היא סופרת ותסריטאית המתגוררת בקֶרפֶן שליד קלן. ספרה "מר גנרדי השקט" תורגם לכמה שפות ועובד לסרט קולנוע מצליח. ספריה "אשת חטא", "קברן הבובות", "ירושתו של לוקאס" ו"האֵם" הופיעו במשך חודשים רבים ברשימות רבי המכר. על ספרה "האם" זכתה פטרה המספאהר בפרס רומן המתח ועל "שמי הזכוכית" זכתה בפרס הספרות הרייני של העיר זיגבורג. שבחים לפטרה המספהאר על ספרה אשת חטא "פטרה המספאהר למדה ממורים רבים. מהיצ`קוק למדה לבנות מתח". רשות השידור של דרום גרמניה "האם בקלן נולדה סטפני קינג?" פרינס "בספרה אשת חטא פטרה המספאהר אינה חסה על דמויותיה או על קוראיה. היא מנתחת את תהומות הנפש באזמל חד. רומן מתח פסיכולוגי בעל שיעור קומה". עיתון הערב של המבורג "פטרה המספאהר היא מומחית לתגובות שרשרת המתרחשות עקב חולשות אנוש" …. "פטרה המספאהר זכתה בצדק לכינוי `סטפני קינג`. ברומן המתח הפסיכולוגי שלה, היא גורמת למתח כמעט מעיק". ירחון בריגיטה "בספרה האלגנטי ומעורר המחשבה, מובילה המספאהר את קוראיה מהתאבדות המתוכננת בדם קר, דרך זיכרונות ילדות אומללים ועד לפתרון המר. המספאהר אינה מזדרזת, ונכנסת לפרטי פרטים בעוד האימה מחלחלת לאטה" …. "זה יותר מספר מתח. זהו מסע בנפשה של אישה שנאסר עליה לנהל את חייה בעצמה" ….

קורה בנדר היא "אישה צעירה ורגילה", עם בור שחור בנפשה. היא נושאת סוד שהוטמן עמוק כל-כך, ומאחורי חומה כה גבוהה ומבוצרת, שגם היא עצמה כבר אינה זוכרת אותו. רצה הגורל, וחרף התכנון המדוקדק היא אינה מצליחה להוציא לפועל את התאבדותה. תחת זאת היא רוצחת בחמש דקירות סכין את גיאורג פרנקנברג, המכונה "פרנקי", שישב לידה על שפת האגם ואותו כנראה כלל לא הכירה. עדים רבים יש – ביניהם אפילו בעלה – וממילא היא מודה בפה מלא ובלב שלם. אבל המשטרה (והקוראים) דורשים מניע.

כך אנו מתוודעים אל חייה הנוראים של קורה עד הרצח, בצל אם שאמונתה באל ובשליחו לוקחת ממנה את היכולת לאהוב את בתה, ובצל אחותה מגדלנה שצעירה ממנה בשנה ונולדה חולה מאוד. מגדלנה עוברת ניתוחים תכופים ולא יוצאת מן הבית. למעשה, היא מעבירה את רוב זמנה במיטה, כשהיא לא מסוגלת ללכת. כל ילדותה מאשימה האם את קורה שגזלה את כל הכוח מרחמהּ, וכבר כתינוקת בבטן אמה לא השאירה דבר לאחותה. לא פעם היא מכריחה את קורה לצום כדי לכפר על "חטאיה". היא מונעת ממנה שוקולד שאביה קנה לה ליום הולדת. יום הולדת יש רק למושיע, היא אומרת, ושולחת את קורה להתפלל בסלון.

כל אלה איומים דיים, כמובן, אך הם מהווים רק את שפת הבור שקורה הצליחה לאטום בהדחקה. רודולף גרוביאן, השוטר שחוקר את קורה אחרי הרצח, חייב לפתוח את הבור מחדש, ו"אשת חטא" הוא סיפור החפירה המורכבת בנפשה המרוסקת של קורה בנדר

השאלה הגדולה לאורך הספר, מה שיצמח מתוך הביוגראפיה של קורה הילדה עד בגרותה הוא הניסיון להבין את המניע. מה הפך את המאורע ליותר מסתם פשע. כאן אין מרדף אחרי פושע. המרדף כאן הוא אחרי הסיבה בגללה דקרה. הפיתולים הפסיכולוגיים שעוברים השניים, והקורא הם לב הספר. ההתייחסויות. אין ספק ש-פטרה המאספאהר מבינה דבר או שניים בהלכות הנפש המפותלת והדרך לשיגעון העוברת דרך רגשי אשמה עמוקים מכדי תיאור. מה שגורם לספר להיות מצמרר איננו סיפור הרצח איננו החקירה, סיפור חייה וגלגוליה של הגיבורה, הזוועה בה חייה ומתפתחת. חסים סימביוטיים מזוויעים. בכל גלגול חדש של הסיפור, בין אם זו בדיה שהיא ממציאה מחדש ובין אם זו האמת, היא נעה בין אפשרויות הזוועות היכולות להתפתח בתוך משפחה שהשיגעון חוגג בה. ספר מצמרר מאוד.

אשת חטא / פטרה המספאהר

הוצאת ינשוף

 

החתול שדפנה רוצה

דפנה יודעת בדיוק מה היא רוצה.

היא רוצה חתול. קצת שחור וקצת לבן, קטן-קטן, עגלגל ושמנמן, עם אף ורוד ומיאו דקיק, שקוראים לו לקיק.

אבל כשדפנה פוגשת חתול כזה בדיוק, הקסם לא קורה, והאהבה לא ניצתת.

כל בני המשפחה ממשיכים לחפש לדפנה חתול כזה בדיוק ליום ההולדת, ולבסוף מצפה לכולם, וגם לקוראים, הפתעה גדולה.

סיפור מתוק ושופע הומור על דרכיו הנסתרות של הלב.

אבירמה גולן , עיתונאית, סופרת ומתרגמת, כתבה ותרגמה ספרי ילדים רבים, בהם ספרה עטור השבחים בועות הסבון של גלי ותרגומה החדש לפו הדב של א"א מילן. שני ספריה למבוגרים, העורבים וסימני חיים, זכו לביקורות נלהבות והיו לרבי מכר.

רעיה קרס, מאיירת, מעצבת ואני מטורית. היא זכתה בפרס יוסי שטרן על הישגים גבוהים במיוחד בתחום האיור, ועבודותיה הוצגו בתערוכות ובפסטיבלים בארץ ובעולם.

ליום ההולדת דפנה מבקשת חתול. בני הבית בטוחים שאין בקשה פשוטה מזו, וקונים לדפנה חתול מבד. אבל זה בהחלט לא מה שהיא רוצה.
דפנה יודעת להסביר בדיוק לאיזה חתול היא מתכוונת:
"…חתול קטן,
עגול ושמנמן,
קצת שחור וקצת לבן,
עם אף ורוד
ומיאו דקיק,
שקוראים לו
לקיק."
ודפנה מוסיפה 'טיפ' חשוב:
"תחפשו ברצינות,
כי חתול כזה לא קונים בחנות."
המבוגרים מחפשים, אבל דווקא חתול כזה, כמו שדפנה רוצה, קשה למצוא.

המבוגרים בסיפור, הנצמדים להנחיות של דפנה, אינם מבחינים בין חתול מִבַּד לחתול חי ונושם; הם באמת רוצים לשמח את דפנה ולהשיג עבורה את החתול שהיא מבקשת, אבל אינם מגלים שום רגישות לטיב הקשר שדפנה זקוקה לו. כשיש בידם האובייקט העונה על הדרישות – הם מצפים שההתאהבות תתרחש ממש נגד עיניהם. אבל הגור הקטן אינו פוקח את עיניו ואינו מחזיר לדפנה מבט, והקשר לא נוצר. כשדפנה זוכה לבסוף בחתול שלה, מתברר שההיזקקות ההדדית מאפשרת לה להשליך מאחורי גווה את רשימת הנתונים החיצוניים של החתול, ולהתאהב. האהבה, כידוע, עיוורת…

יופי של סיפור. הטקסט רהוט, פשוט, טבעי גם לאוזן צעירה. החריזה קלה ואיננה כופה את עצמה על הלשון. בין הטקסט לאיורים שוררת הרמוניה; המראֶה של דפנה הולם היטב את הטון שלה ואת המילים שהיא אומרת. האיורים מקסימים ושובי לב.

החתול שדפנה רוצה / אבירמה גולן

הוצאת כנרת זמורה-ביתן

 

משאלה אחת ימינה

"זה היה רעיון של עמיחי, הפתקים.

מה שחשבתי, הוא אמר, זה שכל אחד מאיתנו ירשום על פתק איפה הוא רוצה להיות בעוד ארבע שנים, מכל הבחינות. ובעוד ארבע שנים נפתח את הפתקים ונראה מה קרה בינתיים."

 

כך, במשחק תמים לכאורה, מתחיל הרומן משאלה אחת ימינה, ומכאן – הכול מסתבך.

אשכול נבו, מחבר רב המכר עטור השבחים ארבעה בתים וגעגוע, צולל בספרו החדש לתוך המים העמוקים של החברוּת הקרובה, חברות יפה וכואבת בין ארבעה גברים ושלוש נשים שחייהם ומשאלותיהם נכרכים אלו באלו, בעלילה מלאת תנופה ורבת תהפוכות.

 

בשפה צלולה וכובשת, בכישרון שלו ליצור אינטימיות מיידית עם קוראיו, ובעדינות שבה הוא מסיר את הלוט מעל הרגעים הקשים ביותר, מצייר אשכול נבו תמונה רבת עוצמה ומזמין את הקורא לגלות מה עושה הזמן לחברויות שלנו. ולמשאלות שלנו.

 

משאלה אחת ימינה" הוא סוג של ספר בתוך ספר. בראשיתו מספר עורך דין בשם יצחק עלימי ("צ'רצ'יל") שהתבקש על ידי בני משפחתו של אחד יובל פריד לאסוף ולערוך את דפיו של ספר הקרוי "משאלה אחת ימינה" מתחנת המשטרה. פריד, מחבר הספר וגם המספר בו נמצא במצב שבו אינו יכול לטפל בספר, אם משום שהוא מחוסר הכרה, אם משום שמת. כך הופך ספרו של נבו לאותו ספר בדיוני, "משאלה אחת ימינה", שכתב פריד, שהוא אחד משלושת חבריו הקרובים של יובל וזה שיחסיו עמו הם הבעייתיים ביותר. צ'רצ'יל לקח מיובל את אהובתו יערה.

ארבעת החברים גיבורי הספר נפגשים במונדיאל של 98'. אופיר, פרסומאי שבצבא הספיק לשלוח יד בכל תפקיד כמעט, הוא זה שמעלה את רעיון המשאלות. "מזל שיש מונדיאלים", אומר פריד, "ככה הזמן לא הופך לגוש אחד גדול ואפשר כל ארבע שנים לעצור ולראות מה השתנה". המונדיאלים ומשחקי כדורגל חשובים, שהם התירוץ השכיח להתכנסותם של ארבעת החברים הטובים, אמנם מחלקים את הזמן ומסמנים את השינויים המפליגים שעתידים לעבור ארבעת החברים.

כתיבתו של נבו מרתקת, כתובה להפליא, מטיילת בין נבכי הנפש, סוחפת ומרגשת ובהחלט מותירה טעם של עוד.

 

משאלה אחת ימינה / אשכול נבו

הוצאת זמורה-ביתן.

 

בוץ

"לפרח יש עין אחת אמיתית. את השנייה הוציא לה אחיה, בטעות, כשהייתה בת עשר והוא בן שלוש עשרה, ובמקומה הכניסו לה תותבת מזכוכית שמסתכלת רק לכיוון אחד ולא רואה אפשר היה לחשוב שזה יפריע לה, לראות חצי ממה שאחרים רואים….אבל פרח היא פרח ושום דבר לא מפריע לה. קלה כמו נוצה, ארבעים וחמישה קילו, ולפעמים פחות, היא כבר בת עשרים וארבע."

בוץ הוא רומן אפל ועמוק, המשלב עוצמה ויזואלית וקצב של סרט פעולה עם רגישות לשונית מפעימה, חדה כסכין. פרח היא צעירה בת עשרים וארבע, פראית, עצמאית, מלאת חיים ובודדה. גידי הוא נער עדין ונשי בן שמונה-עשרה, יתום משני הוריו, המתגורר עם דודתו באחד מפרבריה הדרומיים של תל-אביב. הם מתיידדים ויוצאים לבלות במועדון. הבילוי התמים נקטע באונס אלים שמוות בסופו. מוכים, מבוהלים, כמעט ללא אוויר לנשימה, יוצאים פרח וגידי למסע נואש של אהבה ומנוסה בכל רחבי הארץ, עד לאילת.

פרח וגידי בולכים ומשתנים לנגד עינינו. בעמודי הרומן הראשונים הם משורטטים בקווים חדים ובצבעים עזים, כמעט כמו דמויות מתוך קומיקס, אך עם הזמן הולכת ומתגלה מורכבותם, והם הופכים מאנשים שוליים שקולם אינו נשמע לבני אדם בעלי קלסתר פנים ייחודי ואמירה משמעותית, חריפה ופוצעת.

שירי ארצי בוראת עולם מרתק, צבעוני ומדויק מאוד, שנע בשוליה של החברה הישראלית – השוליים שמתוכם מגיחים פרח וגידי, ולתוכם הם מנסים להיעלם על-מנת לחמוק מהמשטרה ומשדי העבר הרודפים אחריהם. בכתיבתה יש יופי מכמיר לב ורגישות פסיכולוגית מצמררת. בוץ הוא רומן שאינו מסתפק בקטנות: הוא צולל למעמקים של אפלה וחסד, אהבה ואלימות, ושולה מתוכם אגדה פלאית, חכמה ומכושפת.

שירי ארצי נולדה בשנת 1972 בתל-אביב. בשנים האחרונות עוסקת בעתונות ובטלויזיה. "בוץ" הוא ספרה הראשון.

"בוץ" מבטא חרדה עמוקה לגורלם של ילדים, המופקרים לתוקפנות מינית והזנחה., שאין להם הגנה מהוריהם ושלא יכולים להשתקם מהמעילה באמונם. יחד עם זאת, ככל שנמשכת הקריאה, נשאלת השאלה, מי הם בעצם האנשים האלה, המתבוססים בשולי החברה, ואם סיפורם הנמסר ברצינות ובאופן מלא כוונות טובות, אכן מצליח להיות אוטנטי? ובעיקר נשאלת השאלה איך קורה שהמוצא והגורל נשעים אחד, ואיך למרות טובהלב שבו טובל הספר כלפי הגיבורים שלו והעדינות המופגנת כלפיהם, החלוקה בין קווי המוצא והגורל נדמית טבעית לגמרי ומתקבלת על הדעת, גם היום.

העלילה מעניינת והדמויות מצליחות לגעת. העלילה רוויה בתיאורים ודימויים ספרותיים המתאימים ברמתם לרמת השפה והחשיבה של הדמויות.

"לבוקר היה ריח של שרוף, כאילו כל הלילה השמים עישנו, והבוקר עלה לבן כמו שיעול והיה קצת קר"

 

בוץ / שירי ארצי

הוצאת חרגול

 

שוליית האינקוויזיטור

 

"היה שם בכלל סיפור?

תמיד היה סיפור.

רשמת את הסיפור הזה?

רשמתי את כולם.

תסכים להקריא לי אותו?

זה לא היה ממש הסיפור שלו. חשבתי שהיה. חשבתי שאיכשהו זה היה קשור אליו – או לפחות לאחד מהמלחים האחרים. שזה קרה על ספינה שהפליג בה. אבל ערב אחד הקראתי מספר לבן שלי וזה היה שם, בספר של סיפורים יל הים.

בדיוק אותו דבר?

לא, רק הרעיון הכללי. כל הפרטים היו שונים.

סיפורים מועברים מפה לאוזן. יכול להיות שאביך שמע אותו  באיזה מקום.

יכול להיות. אבל הוא הצליח לשכנע אותי שזה לא סתם סיפור. חשבתי שזה באמת קרה.

למה?

בגלל מה שאמר אחרי שסיפר אותו.

תקריא לי אותו. בבקשה.

אם אתה רוצה."

מתוך הסיפור ("ומעולם לא קרה")

 

מענה בשירות האינקוויזיציה שמצווה להפעיל את כישוריו על שולייתו הנאמן;

בעלים של שפחה שמוצא עצמו מנוצל על – ידה;

אמריקני המותקף על – ידי ניאו – נאצים בגרמניה ונאלץ להוכיח כי אינו יהודי;

גבר שמתאהב באישה מזוכיסטית ומגלה כי עליו להכאיב לה כדי להוכיח את אהבתו…

 

אין ספק, גיבורי סיפוריו של ג'ון ביגנה נוהגים בצורה הפוכה לחלוטין מהצפוי. סיפוריו מעוררי המחשבה של ג'ון ביגנה מצטיינים בעלילה מרתקת ומפתיעה תמיד, המתובלת בחוש הומור דק שבדקים.

 

ביגנה, שזהו ספרו הראשון, מפגין יכולת כתיבה וירטואוזית מפתיעה בעוצמתה. סיפוריו פורסמו בכתבי עת רבים בארצות – הברית ונכללו בקובצי "הסיפורים האמריקניים הקצרים הטובים ביותר" לשנת 1997, 1998 ו1999 – . הסיפור "ורד", שמופיע בקובץ שלפנינו, זכה בפרס או' הנרי לסיפור הקצר לשנת 2000.

 

קובץ סיפורים קטנים ועמוקים עם טוויסטים מעניינים. סיפורים מרתקים שמעלים את אומנות כתיבת הסיפור הקצר לקדמת הבמה.

 

שוליית האינקוויזיטור / ג'ון ביגנה

הוצאת מטר

 

זולל הלילה

כיצד מאיר היום? האם ידעתם שזה בזכות זולל הלילה?

בשוליו של הלילה, לפני עלות השחר, מתגנב זולל הלילה ממקום המסתור שלו מאחורי הירח.

הוא בולע את הכוכבים, מכרסם את החושך ועושה הכל כדי שידידתו, השמש, תוכל לזרוח ולהגיד לעולם "בוקר טוב".

אבל גם לזולל הלילה יש רגשות. לילה אחד הירח מעליב אותו, וזולל הלילה מכריז על שביתה.

מה קורה כשהלילה לא נגמר, והשמש לא זורחת?

 

ספר קסום, שיעניק לקוראים מבט שונה לחלוטין על החושך.

 

אנה חואן היא מאיירת ידועה, שספר הילדים בקודם שאירה, "פרידה" זכה בפרסים רבים ובשבחי הביקורת.

איוריה של אנה חואן הופיעו על עמודי השער של עתונים רבים, על עטיפות ספרים ותקליטורים, ובכתבי עת באירופה.

זולל הלילה הוא ספרה הראשון שהיא כתבה ואירה גם יחד.

"זולל הלילה אכל כל סוג של לילה: לילה מעונן וצמרירי כמו צמר גפן מתוק.

ולילה שחור וכהה בטעם של שוקולד מריר.

אך יותר מכל הוא אהב את הלילה הצלול והבהיר. הכוכבים היו כמו בועות אויר והם דגדגו לו באף כשאכל אותם."

 

ספר נפלא, מאיור בקפידה תוך תשומת לב לפרטים. ספר שלא רק מתייחס לחושך, אלא גם לרגשות , לחברות וקבלת האחר.

 

זולל הלילה / אנה חואן

הוצאת מטר.

 

אנשי הקש

מייקל מרשל כתב רומן מתח עכשווי ומבריק, הכתוב בשנינות ובקצב שאין שני להם בספרות המודרנית. הרעיון בבסיסו של אנשי הקש מקורי ומפתיע עד כדי כך, שהשלכותיו ילוו את הקורא זמן רב. מרשל מציג תפישה חדשנית לגבי האלימות האנושית, ומשתמש בה כדי להגדיר מחדש את מהותו של המין האנושי

וורד הופקינס, שזה עתה איבד את הוריו בתאונת דרכים קטלנית, מוצא פתק שאביו הסתיר לפני מותו, הגורם לו לפקפק בכל מה שאי פעם חשב שהוא אמת. בפתק נכתב, "אנחנו לא מתים".

שרה בקר בת הארבע-עשרה נחטפה מאזור קניות צפוף בלוס אנג'לס. אם לשפוט על-פי גופותיהן של הנערות שנחטפו לפניה, שערה הארוך ייגזז והיא תעבור עינויים והתעללות. נותר לה בערך שבוע לחיות

שני גברים במעילים ארוכים נכנסים בשלווה למסעדה הומת אדם. הם טובחים ביעילות מחושבת 40 מיושביה, ואז טוענים מחדש את נשקם.

ג'ון זאנדט, בלש לשעבר במחלק הרצח של משטרת לוס אנגלס, נקלע לחקירת שלושת המקרים, שלכאורה אינם קשורים זה לזה. חקירותיו יניעו עלילה מותחת, שתוביל את גיבוריה אל שאול תחתיות, בדרכם לגלות מי הם אנשי הקש העומדים מאחורי האירועים ומה מניע אותם.

ביקורות :
"בדיוק כשאתם בטוחים שאין חדש תחת השמש בעולם ספרות המתח, מופיע אנשי הקש. הספר כתוב באופן נפלא ומפחיד עד מוות. כדאי לכם להיות הראשונים בשכונה שמבלים לילה ללא שינה עם הספר הזה – זו יצירת מופת המזכירה לנו שאפילו לפרנואידים יש אויבים.    סטיבן קינג

"מסע מסחרר ומותח בעולם הפשע האמריקאי… ספר שמצליח להפיח חיים חדשים ותנופה בוטחת בסוגת ספרי הרוצחים הסדרתיים. התחלה חדשה לסופר בריטי חשוב, שהמותחן הראשון שלו מעמיד אותו מיד בשורה אחת עם כותבים ברמתו של תומס האריס.    הגארדיאן

"עלילה מבריקה, כתיבה מדהימה. קראתי את הסיפור הזה על רוצחים סדרתיים ואירועים בלתי הגיוניים בנשימה אחת".    אינדיפנדנט און סאנדיי

"מותחן מרתק עם סוף מצמרר".    סאנדיי טלגרף

"אנשי הקש" הוא מותחן משובח וכתוב להפליא, שמצליח במספר קווי עלילה להגיע ולהגדיר מחדש את מהותו של המין האנושי.

מרשל מצליח להוביל אל הקורא את הסיוט האמריקאי במלואו, בלי רעש ובלי צלצולים – בשקט, בעדינות, במתינות, תוך החלפת הילוכים חלקה – בגוף ראשון כשהוא מלווה את גיבורו, וורד הופקינס, ובגוף שלישי כשהוא מטפל בכל השאר.
כל מה שנותר לקורא הוא לנסות ולשרטט את קו הגבול של השטח האפל שמכסה מרשל, תוך תפילה חרישית שלא ימצא את עצמו, משפחתו וביתו בחשכה.

מרשל מתאר אירועים מחרידים בנונשלנטיות מצמררת, ואירועים רגילים בחדות מעיקה. באיזמל של פתולוג מיומן הוא מנתח את חיי היומיום הן בפרברים השקטים של ארצות-הברית ובעיירות הקטנות, והן בלוס-אנג'לס הסואנת. כבר נכתב בעמודים אלה בעבר כמה קשה למצוא ספר מתח שכתוב היטב, שיש בו אמונה מלאה בקורא ובאורך-הרוח שלו. כשספר כזה מגיע לידיך הוא מעורר התרגשות אמיתית, ו"אנשי הקש" הוא אחד מהקבוצה המצומצמת הזו, של ספרים שבקריאתם אתה יודע שהסופר חשב עליך, על האמון שאתה נותן בו, על הזמן שהוא מבקש ממך. ההתבוננות של מרשל באנשים הקטנים, תיאוריו את השגרה שלפני האסונות שהספר זרוע בהם, את הבגידות והפרות האמון שמובילים את גיבוריו אל אינות נוראה, חילופי המספרים, ביקורתו את החברה האמריקנית הקפיטליסטית שמבכרת הסתגרות בעושרך ומקדשת את הגוף, ובו בזמן דורשת תחושה מזויפת של קהילתיות – כל אלה הופכים את "אנשי הקש" להרבה יותר מספר מתח. זוהי ספרות שמבקשת את מסכת הז'אנר כדי להביע את עצמה, ומצליחה במשימה מעל לכל דמיון.

ספר מפחיד , סוחף ומעניין מאוד. ראשון מתוך טרילוגיה מצויינת. מומלץ בחום.

 

אנשי הקש/ מייקל מרשל

הוצאת ינשוף.

 

חזור למעלה

מידע

שנה משפט זה ואת הכותרת מדף הגדרות תבנית.
This is a blog At.CorKy.Net