דפנה יודעת בדיוק מה היא רוצה.

היא רוצה חתול. קצת שחור וקצת לבן, קטן-קטן, עגלגל ושמנמן, עם אף ורוד ומיאו דקיק, שקוראים לו לקיק.

אבל כשדפנה פוגשת חתול כזה בדיוק, הקסם לא קורה, והאהבה לא ניצתת.

כל בני המשפחה ממשיכים לחפש לדפנה חתול כזה בדיוק ליום ההולדת, ולבסוף מצפה לכולם, וגם לקוראים, הפתעה גדולה.

סיפור מתוק ושופע הומור על דרכיו הנסתרות של הלב.

אבירמה גולן , עיתונאית, סופרת ומתרגמת, כתבה ותרגמה ספרי ילדים רבים, בהם ספרה עטור השבחים בועות הסבון של גלי ותרגומה החדש לפו הדב של א"א מילן. שני ספריה למבוגרים, העורבים וסימני חיים, זכו לביקורות נלהבות והיו לרבי מכר.

רעיה קרס, מאיירת, מעצבת ואני מטורית. היא זכתה בפרס יוסי שטרן על הישגים גבוהים במיוחד בתחום האיור, ועבודותיה הוצגו בתערוכות ובפסטיבלים בארץ ובעולם.

ליום ההולדת דפנה מבקשת חתול. בני הבית בטוחים שאין בקשה פשוטה מזו, וקונים לדפנה חתול מבד. אבל זה בהחלט לא מה שהיא רוצה.
דפנה יודעת להסביר בדיוק לאיזה חתול היא מתכוונת:
"…חתול קטן,
עגול ושמנמן,
קצת שחור וקצת לבן,
עם אף ורוד
ומיאו דקיק,
שקוראים לו
לקיק."
ודפנה מוסיפה 'טיפ' חשוב:
"תחפשו ברצינות,
כי חתול כזה לא קונים בחנות."
המבוגרים מחפשים, אבל דווקא חתול כזה, כמו שדפנה רוצה, קשה למצוא.

המבוגרים בסיפור, הנצמדים להנחיות של דפנה, אינם מבחינים בין חתול מִבַּד לחתול חי ונושם; הם באמת רוצים לשמח את דפנה ולהשיג עבורה את החתול שהיא מבקשת, אבל אינם מגלים שום רגישות לטיב הקשר שדפנה זקוקה לו. כשיש בידם האובייקט העונה על הדרישות – הם מצפים שההתאהבות תתרחש ממש נגד עיניהם. אבל הגור הקטן אינו פוקח את עיניו ואינו מחזיר לדפנה מבט, והקשר לא נוצר. כשדפנה זוכה לבסוף בחתול שלה, מתברר שההיזקקות ההדדית מאפשרת לה להשליך מאחורי גווה את רשימת הנתונים החיצוניים של החתול, ולהתאהב. האהבה, כידוע, עיוורת…

יופי של סיפור. הטקסט רהוט, פשוט, טבעי גם לאוזן צעירה. החריזה קלה ואיננה כופה את עצמה על הלשון. בין הטקסט לאיורים שוררת הרמוניה; המראֶה של דפנה הולם היטב את הטון שלה ואת המילים שהיא אומרת. האיורים מקסימים ושובי לב.

החתול שדפנה רוצה / אבירמה גולן

הוצאת כנרת זמורה-ביתן