"לפרח יש עין אחת אמיתית. את השנייה הוציא לה אחיה, בטעות, כשהייתה בת עשר והוא בן שלוש עשרה, ובמקומה הכניסו לה תותבת מזכוכית שמסתכלת רק לכיוון אחד ולא רואה אפשר היה לחשוב שזה יפריע לה, לראות חצי ממה שאחרים רואים….אבל פרח היא פרח ושום דבר לא מפריע לה. קלה כמו נוצה, ארבעים וחמישה קילו, ולפעמים פחות, היא כבר בת עשרים וארבע."

בוץ הוא רומן אפל ועמוק, המשלב עוצמה ויזואלית וקצב של סרט פעולה עם רגישות לשונית מפעימה, חדה כסכין. פרח היא צעירה בת עשרים וארבע, פראית, עצמאית, מלאת חיים ובודדה. גידי הוא נער עדין ונשי בן שמונה-עשרה, יתום משני הוריו, המתגורר עם דודתו באחד מפרבריה הדרומיים של תל-אביב. הם מתיידדים ויוצאים לבלות במועדון. הבילוי התמים נקטע באונס אלים שמוות בסופו. מוכים, מבוהלים, כמעט ללא אוויר לנשימה, יוצאים פרח וגידי למסע נואש של אהבה ומנוסה בכל רחבי הארץ, עד לאילת.

פרח וגידי בולכים ומשתנים לנגד עינינו. בעמודי הרומן הראשונים הם משורטטים בקווים חדים ובצבעים עזים, כמעט כמו דמויות מתוך קומיקס, אך עם הזמן הולכת ומתגלה מורכבותם, והם הופכים מאנשים שוליים שקולם אינו נשמע לבני אדם בעלי קלסתר פנים ייחודי ואמירה משמעותית, חריפה ופוצעת.

שירי ארצי בוראת עולם מרתק, צבעוני ומדויק מאוד, שנע בשוליה של החברה הישראלית – השוליים שמתוכם מגיחים פרח וגידי, ולתוכם הם מנסים להיעלם על-מנת לחמוק מהמשטרה ומשדי העבר הרודפים אחריהם. בכתיבתה יש יופי מכמיר לב ורגישות פסיכולוגית מצמררת. בוץ הוא רומן שאינו מסתפק בקטנות: הוא צולל למעמקים של אפלה וחסד, אהבה ואלימות, ושולה מתוכם אגדה פלאית, חכמה ומכושפת.

שירי ארצי נולדה בשנת 1972 בתל-אביב. בשנים האחרונות עוסקת בעתונות ובטלויזיה. "בוץ" הוא ספרה הראשון.

"בוץ" מבטא חרדה עמוקה לגורלם של ילדים, המופקרים לתוקפנות מינית והזנחה., שאין להם הגנה מהוריהם ושלא יכולים להשתקם מהמעילה באמונם. יחד עם זאת, ככל שנמשכת הקריאה, נשאלת השאלה, מי הם בעצם האנשים האלה, המתבוססים בשולי החברה, ואם סיפורם הנמסר ברצינות ובאופן מלא כוונות טובות, אכן מצליח להיות אוטנטי? ובעיקר נשאלת השאלה איך קורה שהמוצא והגורל נשעים אחד, ואיך למרות טובהלב שבו טובל הספר כלפי הגיבורים שלו והעדינות המופגנת כלפיהם, החלוקה בין קווי המוצא והגורל נדמית טבעית לגמרי ומתקבלת על הדעת, גם היום.

העלילה מעניינת והדמויות מצליחות לגעת. העלילה רוויה בתיאורים ודימויים ספרותיים המתאימים ברמתם לרמת השפה והחשיבה של הדמויות.

"לבוקר היה ריח של שרוף, כאילו כל הלילה השמים עישנו, והבוקר עלה לבן כמו שיעול והיה קצת קר"

 

בוץ / שירי ארצי

הוצאת חרגול