סקירה ספרותית

"ביום חם בתחילת יולי, החליטה קורה בנדר למות".

קורה בנדר הרגה גבר. מה גרם לאישה צעירה, שקטה ונחמדה, אם לילד קטן, לדקור בחמת זעם אדם שלטענתה לא פגשה קודם לכן מעולם?

התוקפת מודה בפשע, הראיות לאשמתה ברורות. הדבר היחיד שחסר הוא המניע למעשה, ואותו קורה בנדר אינה יכולה לספק. הוא קבור באותו בור שחור בנשמתה שאליו היא נשאבת שוב ושוב, ונחלצת ממנו בכל פעם בצעקות ואובדן עשתונות.

המפקח הראשי רודולף גרוביאן מסרב לסגור את התיק ופותח בחקירה על דעת עצמו. בהדרגה נחשפים קורות חייה של קורה בנדר – חיים שהתנהלו בצל הסיוט, והסתיימו עוד בטרם החלו.

ברומן מתח בלשי יוצא דופן זה, המציאות אינה כפי שהיא נראית. אשת חטא הוא רומן פסיכולוגי ייחודי בסגנונו, המתנהל בעולם מורכב של ניגודים והטעיות. בסיפור הרשומון המודרני הזה משכילה פטרה המספהאר לטשטש את הגבול בין אמת ושקר, בין זיכרון להזיה, וסוחפת את הקוראים אל סיפור עלילה מותח ומורבידי היורד אל מעמקי הפחד, האמונה והכפירה.

"בדייקנות אמנותית משרטטת המספאהר בספרה האינטליגנטי ועוצר הנשימה את מחשבותיה של אישה על סף טירוף" השפיגל

"לו היה עלי לתאר את ספריה הייתי אומר: מותחים, מרתקים וכמעט קרובים מדי למציאות" פורום הספרות בגרמניה

פטרה המספאהר נולדה בגרמניה ב-1951. היא סופרת ותסריטאית המתגוררת בקֶרפֶן שליד קלן. ספרה "מר גנרדי השקט" תורגם לכמה שפות ועובד לסרט קולנוע מצליח. ספריה "אשת חטא", "קברן הבובות", "ירושתו של לוקאס" ו"האֵם" הופיעו במשך חודשים רבים ברשימות רבי המכר. על ספרה "האם" זכתה פטרה המספאהר בפרס רומן המתח ועל "שמי הזכוכית" זכתה בפרס הספרות הרייני של העיר זיגבורג. שבחים לפטרה המספהאר על ספרה אשת חטא "פטרה המספאהר למדה ממורים רבים. מהיצ`קוק למדה לבנות מתח". רשות השידור של דרום גרמניה "האם בקלן נולדה סטפני קינג?" פרינס "בספרה אשת חטא פטרה המספאהר אינה חסה על דמויותיה או על קוראיה. היא מנתחת את תהומות הנפש באזמל חד. רומן מתח פסיכולוגי בעל שיעור קומה". עיתון הערב של המבורג "פטרה המספאהר היא מומחית לתגובות שרשרת המתרחשות עקב חולשות אנוש" …. "פטרה המספאהר זכתה בצדק לכינוי `סטפני קינג`. ברומן המתח הפסיכולוגי שלה, היא גורמת למתח כמעט מעיק". ירחון בריגיטה "בספרה האלגנטי ומעורר המחשבה, מובילה המספאהר את קוראיה מהתאבדות המתוכננת בדם קר, דרך זיכרונות ילדות אומללים ועד לפתרון המר. המספאהר אינה מזדרזת, ונכנסת לפרטי פרטים בעוד האימה מחלחלת לאטה" …. "זה יותר מספר מתח. זהו מסע בנפשה של אישה שנאסר עליה לנהל את חייה בעצמה" ….

קורה בנדר היא "אישה צעירה ורגילה", עם בור שחור בנפשה. היא נושאת סוד שהוטמן עמוק כל-כך, ומאחורי חומה כה גבוהה ומבוצרת, שגם היא עצמה כבר אינה זוכרת אותו. רצה הגורל, וחרף התכנון המדוקדק היא אינה מצליחה להוציא לפועל את התאבדותה. תחת זאת היא רוצחת בחמש דקירות סכין את גיאורג פרנקנברג, המכונה "פרנקי", שישב לידה על שפת האגם ואותו כנראה כלל לא הכירה. עדים רבים יש – ביניהם אפילו בעלה – וממילא היא מודה בפה מלא ובלב שלם. אבל המשטרה (והקוראים) דורשים מניע.

כך אנו מתוודעים אל חייה הנוראים של קורה עד הרצח, בצל אם שאמונתה באל ובשליחו לוקחת ממנה את היכולת לאהוב את בתה, ובצל אחותה מגדלנה שצעירה ממנה בשנה ונולדה חולה מאוד. מגדלנה עוברת ניתוחים תכופים ולא יוצאת מן הבית. למעשה, היא מעבירה את רוב זמנה במיטה, כשהיא לא מסוגלת ללכת. כל ילדותה מאשימה האם את קורה שגזלה את כל הכוח מרחמהּ, וכבר כתינוקת בבטן אמה לא השאירה דבר לאחותה. לא פעם היא מכריחה את קורה לצום כדי לכפר על "חטאיה". היא מונעת ממנה שוקולד שאביה קנה לה ליום הולדת. יום הולדת יש רק למושיע, היא אומרת, ושולחת את קורה להתפלל בסלון.

כל אלה איומים דיים, כמובן, אך הם מהווים רק את שפת הבור שקורה הצליחה לאטום בהדחקה. רודולף גרוביאן, השוטר שחוקר את קורה אחרי הרצח, חייב לפתוח את הבור מחדש, ו"אשת חטא" הוא סיפור החפירה המורכבת בנפשה המרוסקת של קורה בנדר

השאלה הגדולה לאורך הספר, מה שיצמח מתוך הביוגראפיה של קורה הילדה עד בגרותה הוא הניסיון להבין את המניע. מה הפך את המאורע ליותר מסתם פשע. כאן אין מרדף אחרי פושע. המרדף כאן הוא אחרי הסיבה בגללה דקרה. הפיתולים הפסיכולוגיים שעוברים השניים, והקורא הם לב הספר. ההתייחסויות. אין ספק ש-פטרה המאספאהר מבינה דבר או שניים בהלכות הנפש המפותלת והדרך לשיגעון העוברת דרך רגשי אשמה עמוקים מכדי תיאור. מה שגורם לספר להיות מצמרר איננו סיפור הרצח איננו החקירה, סיפור חייה וגלגוליה של הגיבורה, הזוועה בה חייה ומתפתחת. חסים סימביוטיים מזוויעים. בכל גלגול חדש של הסיפור, בין אם זו בדיה שהיא ממציאה מחדש ובין אם זו האמת, היא נעה בין אפשרויות הזוועות היכולות להתפתח בתוך משפחה שהשיגעון חוגג בה. ספר מצמרר מאוד.

אשת חטא / פטרה המספאהר

הוצאת ינשוף

מייקל מרשל כתב רומן מתח עכשווי ומבריק, הכתוב בשנינות ובקצב שאין שני להם בספרות המודרנית. הרעיון בבסיסו של אנשי הקש מקורי ומפתיע עד כדי כך, שהשלכותיו ילוו את הקורא זמן רב. מרשל מציג תפישה חדשנית לגבי האלימות האנושית, ומשתמש בה כדי להגדיר מחדש את מהותו של המין האנושי

וורד הופקינס, שזה עתה איבד את הוריו בתאונת דרכים קטלנית, מוצא פתק שאביו הסתיר לפני מותו, הגורם לו לפקפק בכל מה שאי פעם חשב שהוא אמת. בפתק נכתב, "אנחנו לא מתים".

שרה בקר בת הארבע-עשרה נחטפה מאזור קניות צפוף בלוס אנג'לס. אם לשפוט על-פי גופותיהן של הנערות שנחטפו לפניה, שערה הארוך ייגזז והיא תעבור עינויים והתעללות. נותר לה בערך שבוע לחיות

שני גברים במעילים ארוכים נכנסים בשלווה למסעדה הומת אדם. הם טובחים ביעילות מחושבת 40 מיושביה, ואז טוענים מחדש את נשקם.

ג'ון זאנדט, בלש לשעבר במחלק הרצח של משטרת לוס אנגלס, נקלע לחקירת שלושת המקרים, שלכאורה אינם קשורים זה לזה. חקירותיו יניעו עלילה מותחת, שתוביל את גיבוריה אל שאול תחתיות, בדרכם לגלות מי הם אנשי הקש העומדים מאחורי האירועים ומה מניע אותם.

ביקורות :
"בדיוק כשאתם בטוחים שאין חדש תחת השמש בעולם ספרות המתח, מופיע אנשי הקש. הספר כתוב באופן נפלא ומפחיד עד מוות. כדאי לכם להיות הראשונים בשכונה שמבלים לילה ללא שינה עם הספר הזה – זו יצירת מופת המזכירה לנו שאפילו לפרנואידים יש אויבים.    סטיבן קינג

"מסע מסחרר ומותח בעולם הפשע האמריקאי… ספר שמצליח להפיח חיים חדשים ותנופה בוטחת בסוגת ספרי הרוצחים הסדרתיים. התחלה חדשה לסופר בריטי חשוב, שהמותחן הראשון שלו מעמיד אותו מיד בשורה אחת עם כותבים ברמתו של תומס האריס.    הגארדיאן

"עלילה מבריקה, כתיבה מדהימה. קראתי את הסיפור הזה על רוצחים סדרתיים ואירועים בלתי הגיוניים בנשימה אחת".    אינדיפנדנט און סאנדיי

"מותחן מרתק עם סוף מצמרר".    סאנדיי טלגרף

"אנשי הקש" הוא מותחן משובח וכתוב להפליא, שמצליח במספר קווי עלילה להגיע ולהגדיר מחדש את מהותו של המין האנושי.

מרשל מצליח להוביל אל הקורא את הסיוט האמריקאי במלואו, בלי רעש ובלי צלצולים – בשקט, בעדינות, במתינות, תוך החלפת הילוכים חלקה – בגוף ראשון כשהוא מלווה את גיבורו, וורד הופקינס, ובגוף שלישי כשהוא מטפל בכל השאר.
כל מה שנותר לקורא הוא לנסות ולשרטט את קו הגבול של השטח האפל שמכסה מרשל, תוך תפילה חרישית שלא ימצא את עצמו, משפחתו וביתו בחשכה.

מרשל מתאר אירועים מחרידים בנונשלנטיות מצמררת, ואירועים רגילים בחדות מעיקה. באיזמל של פתולוג מיומן הוא מנתח את חיי היומיום הן בפרברים השקטים של ארצות-הברית ובעיירות הקטנות, והן בלוס-אנג'לס הסואנת. כבר נכתב בעמודים אלה בעבר כמה קשה למצוא ספר מתח שכתוב היטב, שיש בו אמונה מלאה בקורא ובאורך-הרוח שלו. כשספר כזה מגיע לידיך הוא מעורר התרגשות אמיתית, ו"אנשי הקש" הוא אחד מהקבוצה המצומצמת הזו, של ספרים שבקריאתם אתה יודע שהסופר חשב עליך, על האמון שאתה נותן בו, על הזמן שהוא מבקש ממך. ההתבוננות של מרשל באנשים הקטנים, תיאוריו את השגרה שלפני האסונות שהספר זרוע בהם, את הבגידות והפרות האמון שמובילים את גיבוריו אל אינות נוראה, חילופי המספרים, ביקורתו את החברה האמריקנית הקפיטליסטית שמבכרת הסתגרות בעושרך ומקדשת את הגוף, ובו בזמן דורשת תחושה מזויפת של קהילתיות – כל אלה הופכים את "אנשי הקש" להרבה יותר מספר מתח. זוהי ספרות שמבקשת את מסכת הז'אנר כדי להביע את עצמה, ומצליחה במשימה מעל לכל דמיון.

ספר מפחיד , סוחף ומעניין מאוד. ראשון מתוך טרילוגיה מצויינת. מומלץ בחום.

אנשי הקש/ מייקל מרשל

הוצאת ינשוף.